חוק המקרקעין מכיר באפשרות של עשיית דין עצמי לצורך פינוי של פולשים ממקרקעין.

כך קובע סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 :
"תפס אדם את המקרקעין שלא כדין רשאי המחזיק בהם כדין תוך שלושים יום מיום התפיסה להשתמש בכוח במידה סבירה כדי להוציאו מהם."

סעיף החוק הנ"ל קובע מספר תנאים לעשיית דין עצמי לפינוי פולש ממקרקעין כדלהלן:

א. צריכה להיות תפיסה של המקרקעין שלא כדין, דהיינו, המדובר בפולש, להבדיל מאדם אשר קיבל החזקה במקרקעין כדין, כגון שוכר, והפסיק, בשלב כלשהו, לשלם דמי השכירות.
ב. הפלישה צריכה להיות טרייה .
ג. השימוש בכוח סביר לצורך הוצאת הפולש מהמקרקעין יכולה להתבצע רק תוך 30 ימים ממועד הפלישה. בחלוף המועד הנ"ל ניתן לפנות הפולש רק על ידי פניה לערכאות משפטיות.

בפועל, לצורך פינוי הפולש רשאי בעל המקרקעין ו/או המחזיק בהם כדין לפנות לעזרת צד ג'  כשהמשטרה יכולה להיות לצורך זה צד ג'. 

במשך השנים, הצטברה פסיקה ענפה ביחס לסעיף החוק הנ"ל, אשר דנה בהיבטים שונים של סעיף החוק כגון  מיהו פולש, הגדרת מחזיק כדין, מידת הכוח המותר לצורך פינוי הפולש ומחויבות המשטרה למתן עזרה בנסיבות אלו.

השאלה שנשארה פתוחה הייתה, האם גם המשטרה מוגבלת לביצוע הפינוי במסגרת 30 הימים ממועד הפלישה או שמספיק שהפניה למשטרה תהיה במסגרת 30 הימים, כשהמשטרה לא מוגבלת בלוחות זמנים  לביצוע הפינוי?

לח"מ, נפלה הזכות לייצג בתיק ששאלה זאת הונחה לפתחו של כב'  בית המשפט למתן החלטתו בסוגיה פתוחה זאת, במסגרת תיק בש"א 4616/02 בית משפט השלום ב"ש, סייח אבו מדיעם ואח' נ' מדינת ישראל.בנסיבות תיק זה, הפניה למשטרה נעשתה יום לאחר מועד הפלישה , אולם המשטרה, בשל משימות דחופות יותר, לטענתה, השתהתה בביצוע הפינוי, ורק ביום ה-70 לאחר מועד הפלישה התכוונה לבצע הפינוי.

ביהמ"ש השלום קבע כי המשטרה, הנחלצת לעזרת המחזיק כדין, אכן מוגבלת בביצוע הפינוי למגבלת 30 הימים, כקבוע בסעיף 18 לחוק המקרקעין. בית המשפט השלום נימק קביעה זאת בציינו כי המשטרה משמשת כ"זרועו הארוכה" של המחזיק כדין, ולפיכך, מגבלת הזמנים חלה גם עליה.

על החלטה זאת  הוגשה ב.ר.ע. לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ברע 768/02.בית המשפט המחוזי אימץ את החלטת בית המשפט השלום, אולם מנימוקים אחרים . בית המשפט המחוזי נימק החלטתו בכך כי סעיף החוק אינו מבחין, בסד הזמן, בין מחזיק כדין של מקרקעין לבין צד ג' או המשטרה כצג ג'. לדברי כב' ביהמ"ש המחוזי, מגבלת הזמן נועדה לאפשר ביצוע דין עצמי במגבלות של זמן, שכן מדיניות המחוקק ובתי המשפט הינה להפוך בעלי ריב לבעלי דין, ומכאן הצורך במתן פרשנות מצומצמת לסעיף החוק. עוד מנמק כב' ביהמ"ש המחוזי כי באם המשטרה לא תהא מוגבלת בזמן בביצוע הפינוי, יעדיפו המחזיקים כדין של המקרקעין לפנות לגורמים פחות מיומנים מהמשטרה לביצוע הפינוי אשר יהיו פנויים לבצעם בפרקי זמן קצרים יותר, מצב  שאינו מועדף על ידי בתי המשפט.

לסיום, יצוין כי ע"פ פסק הדין בג"צ 477/81 בן ישראל נ' משטרת ישראל פ"ד לו(4) 349, נקבע כי  בנסיבות בהן פונה אזרח למשטרה להושטת הסעד של פינוי, בנסיבות האמורות בסעיף 18(ב) לחוק המקרקעין, והמשטרה מתמהמהת ו/או מסרבת להושיט העזרה, יכול האזרח להגיש עתירה לבג"צ כנגד המשטרה, וככול שהעתירה מוגשת במסגרת 30 הימים ממועד הפלישה,לבית המשפט הסמכות להורות למשטרה להושיט העזרה ובהתאם להאריך המועדים לביצוע הפינוי.  ויודגש, כי הושטת העזרה בנסיבות אלו הינם בגדר חובה החלה על המשטרה ולא רשות הנתונה לשיקול דעתם.